מזל שאני חי במדינת ישראל שבה יש שופטים אני אוהב את השופטים כי הם מקשיבים לסיפורים שלי עד הסוף. לשופטים יש סבלנות להקשיב לי יותר מאשר לאשתי . השופטים הם אנשים חכמים שמבינים את העניין טוב ממני.

למרות הכל לעיתים אני לא מסכים איתם,  למעט בית המשפט העליון שאני מכבד את השופטים בו מעל הכל.

העניין שבו אני מטל כעת זה תקן גובה מעבר באוטובוס זעיר. הפקידים במשרד התחבורה מרשים לעצמם לפסול ואן אמריקאי מקורי כדוגמת סוואנה או פורד אקונוליין , בעברית אוטובוס זעיר.

למה מה שטוב באמריקה לא טוב בישראל   עע”מ 3087/17

בבית   המשפט              העליון                                עע”מ 3087/17                         

בשבתו  כבית משפט לערעורים                 

מרדכי ברנס     ת.ד 171   בית זית  9081500      דוא”ל    [email protected]

נייד 050-9009700    בית 02-5332781    פקס         03-5423554

              המערער        (להלן ” מורה הדרך “)        בעצמו                                    

                   נ ג ד

משרד התחבורה                                                                       המשיב        

                       סיכומי  טענות

 

  1. כמיליון כלי רכב מסוג אוטובוס זעיר PASSENGER VAN  בד”כ 8-14 נוסעים למרות שיש עד 16 נוסעים (להלן “ואן”)  מופעלים בארה”ב להסעת נוסעים בכלל ובשכר בפרט, המשיב מעולם לא הכחיש זאת, ומנהל תחום תקינה מהנדס טבל, שותף בכיר להחלטה, אישר למורה הדרך שבמסעו לארה”ב ראה זאת במו עיניו. האמריקאים המציאו את הואן והם מייצרים אותם תוך ביקורות בטיחותיות קפדניות ביותר כולל מבחני ריסוק במעבדות רכב המשוכללות ביותר בעולם, ע”י יצרני הרכב הגדולים והמתקדמים ביותר בעולם ובאמצעות מהנדסי רכב מהשורה הראשונה. בעשור האחרון,  הואנים הסיעו כמיליארד אמריקאים ללא כל תלונה או תקלה. זה לא סביר באופן קיצוני שמה שטוב ובטיחותי באמריקה המעצמה הגדולה והעשירה בעולם לא יהיה טוב מספיק להסעת תיירים בתל אביב וירושלים!
  2. החלטתו של מנהל אגף הרכב (להלן “המנהל“), מטעם המשיב, לפסול את הואנים לשימוש בהסעות סיור לתיירות ובמיוחד לתיירים אמריקאים שרגילים לואן מהבית, ברכב עד 14 נוסעים,   מכיוון שאינם עומדים בתקן האירופי של גובה מעבר משנת 2003 של מינימום 150 ס”מ (להלן “התקן“). תקן שהתבסס על רכב של עד 22 נוסעים, תקן שנקבע באופן לא חוקי ללא פרוטוקולים וע”י ועדה פסולה שמרבית חבריה היו נגועים בניגוד אינטרסים, בניגוד לחוק התקנים והמינהל התקין  ללא נציגי אקדמיה וללא נציגי ציבור, וללא כל בדיקה פיזית, וכיום גם בניגוד להחלטת הממשלה לאמץ גם את התקינה האמריקאית  הינה החלטה לא סבירה באופן קיצוני.
  3. קביעתו של מהנדס צבארי, היועץ של מנהל אגף הרכב (להלן “היועץ”) כי הרכב אינו בטיחותי מבחינה פסיבית היא שרלטנית שנעשתה ללא כל אתיקה מקצועית מחייבת הכוללת בדיקה פיזית שלו עצמו ושל מעבדת רכב וכנדרש,  ובית משפט קמא טעה כאשר קיבל אותה כתורה מסיני מבלי לראות כי מדובר כאן בהחלטה בלתי קבילה מהיסוד הנשענת על תקינה אירופית של רכב עד 22 נוסעים בעוד ענייננו הינו רכב עד 14 נוסעים. ובנוסף ולפי מיטב ידיעתו של מורה הדרך היועץ כלל אינו מהנדס רכב ולא הציג את כישוריו המכשירים אותו לפסול את התקינה האמריקאית FEDERAL MOTOR SAFETY STANDARDS ובקיצור  FMVSS הידועה בתקני הבטיחות המחמירים שלה. היועץ  פסול לענייננו הן בגלל היותו יועץ “מטעם” מנהל אגף הרכב אשר, לכאורה, מכשיר כל שרץ עבורו, והן בגין שהוא נגוע בניגוד אינטרסים חמור. הדבר דומה לבוגר אוניברסיטה במדעי המדינה, ותיק ונכבד ככל שיהיה,  שיפסול פסיקה של בית המשפט העליון. זה לא סביר בצורה קיצונית!
  4. פס”ד בעע”מ 6780/12 קבע למנהל לשקול מחדש את החלטתו לגבי רכב המיועד להסיע עד 14 נוסעים ולא ברכב של עד 19 נוסעים, ובוודאי לא תוך התבססות על חוו”ד של יועץ שהשתמש בתקן אירופי המיועד לכלי רכב עד 22 נוסעים הגדול כמעט פי שניים!    “… אם יציגו המערערים בפני מנהל אגף הרכב במשרד התחבורה תקינה פדרלית של ארה”ב  המאשרת אוטובוס ציבורי זעיר להסעת 9-14 נוסעים  בגובה של מסלול מעבר 130 ס”מ תישקל מחדש האפשרות לאשר גם כלי רכב כאלה ביבוא מארצות הברית כאוטובוס ציבורי זעיר  … ”   כל אדם שעיניו בראשו, וגם אם אינו מומחה לכלי רכב, מבין שאין דין רכב שמסיע עד 14 נוסעים  כדין רכב של עד 19 או 22 נוסעים. ולכן החלטת המנהל נעשתה בניגוד לפסק דין בעע”מ 6780/12  ודינה להיפסל.
  5. סיבה שבית משפט נכבד זה קבע למנהל לבחון רכב עד 14 מקומות מקורה בעיסוק הייחודי של מורה הדרך הכפוף לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות סיור, הסעה מיוחדת, השכרת רכב) תשמ”ה-1985 (להלן “הצו“) סעיף 23 ב. המגביל את כמות הנוסעים באוטובוס זעיר לסיור עד ל -14 נוסעים, לא מדובר באוטובוס זעיר רגיל שע”פ תקנה 1 לתקנות התעבורה הינו עד  19 נוסעים. וזאת בגין אופן ההפעלה הייחודי של הואן (אוטובוס ציבורי זעיר לסיור) ע”י מורה דרך שמשמש גם כנהג, ששונה מאופן ההפעלה של כל אוטובוס זעיר אחר, והמנהל היועץ וגם בית משפט קמא ובית המשפט בת”א כלל לא בחנו עניין קונקרטי זה. באירופה מורי דרך לא מורשים להדריך וגם להיות הנהגים ולכן התקן האירופי והטיעונים והמסמכים של היועץ  המתייחסים לאוטובוס זעיר עד 22 נוסעים לא מתאימים למצב בישראל ולהוראות הצו.
  6. בישראל פועלים כ- 20,000 אוטובוסים זעירים ומתוכם רק כ 100 אוטובוסים זעירים ציבוריים לסיור המיועדים להסעת תיירים בלבד, ומתוכם רק כעשרים תוצר ארה”ב. מדובר על החלטה הנוגעת לעשירית האחוז ושאין לה כל השפעה על המצב הכללי, אבל תאפשר למורי הדרך שזה עיסוקם הייחודי והתמחותם במשך שנים לתת שירות ברמה אמריקאית לתיירים מארה”ב.
  7. תפקידו של בית משפט קמא להגן על זכויות יסוד של המיעוט במיוחד כאשר מצד שני לא הוכחה כל תכלית ראויה. איזה נזק יכול להיגרם אם מורה הדרך ימשיך בעיסוקו להסיע תיירים אמריקאים ברכב ייעודי ומפואר תוצר ארה”ב שהם רגילים אליו מהבית? בבג”ץ 7006/07 כבר הוכיח מורה הדרך כי המשיב פוגע בחופש העיסוק שלו ללא כל צידוק. בהמשך גם נפקחו עיניי שר התחבורה להבין זאת ופתח את היבוא האישי לרכב לכל עוסק.
  8. חוסר הסבירות של המנהל בהתייחסותו לאוטובוס ציבורי זעיר תוצר ארה”ב מגיע לשיא שלילי של כשל טכני וכשל בטיחותי, כאשר בעוד הוא שולל שימוש בואן במתכונתו המקורית המיועדת להסעת נוסעים, הוא מתיר זאת לואנים אמריקאים המיועדים להובלת משא אם מתאימים אותם לתקן הישראלי באמצעות חיתוך הגג והגבהתו לגובה הנדרש בתקן. בכך הוא מוסיף חטא על פשע, שכן רכבי המשא מיועדים למשא ולא מיועדים להסעת תיירים, וחיתוך הגג פוגע בשלדת “המונוקוק” של הרכב ויוצרת סכנה בטיחותית, וכפי שמהנדס הרכב יניב מוסלי, היועץ מטעם מורה הדרך, הוכיח בחוו”ד שלו ” ברכב שבדקתי בארץ מסוג שברולט סוואנה … השינוי לא נעשה באישור היצרן … נחתכו קורות הרוחב המקוריים … ובכך הוחלש כל מבנה תא הנוסעים … בשל חיתוך קורות הרוחב הוחלש כל מבנה תא הנוסעים …”  .אפילו היועץ של מנהל אגף הרכב הסכים שהמנהל טעה כאשר הוא מאשר  לחתוך את הגג בואנים האמריקאים.  עניין זה גם מטיל צל כבד לגבי המניעים להקמת התקן, כי המנהל, בזמנו, פסל את הואן בגודלו המקורי וקבע את התקן ע”י ועדה שמרבית חבריה בעלי עניין שחלקם הרוויחו עד 40% משווי הרכב כדי לבצע את ההתאמה לתקינה. ניגוד אינטרסים זה פסל אותם לקבוע את התקן. זו הייתה חובתו של המשיב לקבוע נציגים מהאקדמיה והציבור.  בנוסף יש לציין כי התקן הוקם בשנת 2003 והוחל רק בשנת 2008 וזאת, לכאורה, ע”פ תלונה של המתקינים בפני מנהל תחום תקינה בזמנו מר נתן מלמד.
  9. ההוכחה לשימוש השרירותי שעשה המנהל בסמכותו, כדי לפסול את הואן לייעודו, היא העובדה שלמרות שהבדיקה ארכה שנתיים, לא טרח להשקיע 5 דקות כדי לבחון באופן פיזי את הרכב וגם לא באמצעות מכון רכב. גם עניין זה פוסל את ההחלטה על הסף. כמו שהמנהל דורש בחינת של מכון רכב לכל שינוי והכי קטן, גם כאן היה חייב להיבחן ע”י מכון רכב אובייקטיבי ולא רק באמצעות דפי התקינה האירופאים ובאמצעות חברי וועדה הנגועים בניגוד אינטרסים.
  10. היועץ פסול בענייננו מכיוון שהוא נגוע בניגוד עניינים חמור, שכן הוא היה היועץ לוועדה שקבעה את התקן מלכתחילה בשנת 2003 ואין לצפות ממי שנתן חוות דעת על עניין מסוים יכול לשמש כיועץ אובייקטיבי לבחינתו מחדש של אותו עניין. היועץ פסול גם מפני שע”פ הניסיון וע”פ דבריו עצמו מדובר ביועץ “מטעם” שמשמש כחותמת גומי למנהל אגף הרכב, והוא יאשר כל החלטה גם אם היא נגועה בחוסר סבירות קיצוני כמו בענייננו.
  11. טעה בית משפט קמא בפסק דינו לעת”מ 19994-09-16 כשנסמך על פסק הדין של בית המשפט המנהלי בת”א בעת”מ 9327-12-11 שניתן ע”י כבוד השופטת יהודית שיצר שנפלו בו טעויות רבות כפי שיפורט בהמשך, וכשהתעלם לחלוטין מפס”ד בעע”מ  6780/12   וכמפורט:
    1. תקנות התעבורה והמציאות בישראל בעניין אימוץ התקינה האמריקאית עברו מהפיכה משנת 2011 ועד היום, הן סמכותו של מנהל אגף הרכב בתקנה 282 קוצצה והן המדיניות של ממשלת ישראל ומשרד התחבורה השתנתה מהקצה לקצה והיום התקינה האמריקאית היא תקינה מחייבת באופן מלא בישראל, למעט מקרים ייחודיים לישראל.
    2. למנהל אין סמכות לתקן תקנים כרצונו, שכן למרות סמכותו אין לו ידע מקצועי נדרש והוא חייב להשתמש באתיקה מקצועית הכוללת בדיקה פיזית של מהנדס מקצועי מטעמו ובכל מקרה ע”י מכון רכב. וגם אם היו בידיו כל אלה הרי ע”פ חוק התקנים וע”פ הנהלים במשרד התחבורה  הוא רשאי לשנות תקינה אמריקאית רק בנסיבות מיוחדות ע”פ  סעיף 7. (ב) (3) לחוק התקנים ” בנסיבות מיוחדות כאשר יש הכרח לעשות כן בשל קיומם של תנאים ייחודיים למדינת ישראל …”. ובענייננו אין כל תנאים כאלה, האמריקאים הם לא אנשים קטנים בגודלם יחסית לישראלים, ומדובר על הסעת תיירים אמריקאים שרגילים מהבית לואן, וארה”ב היא לא ארץ נכשלת כמתפרש מהחלטת בית המשפט בת”א.
    3. טעה בית משפט קמא כשהתעלם מפס”ד בעע”מ 6780/12 שקבע כי מדובר על ואן – “אוטובוס ציבורי זעיר ” להסעת 9-14 נוסעים. ועושה רושם כי גם היועץ וגם מנהל אגף הרכב וגם כל בעלי התפקידים האחרים התעלמו לחלוטין מפסק דין זה ובדקו ופסקו בעניין רכב של עד 19 נוסעים תוך התבססות על חוות דעת של היועץ שהתבססה על רכב עד 22 נוסעים, וזה ברור כי רכב גדול חייב להיות בעל גובה מעבר של לפחות 150 ס”מ, בארה”ב כמו גם בישראל רכב של עד 19 מקומות מחויב בגובה מעבר של 190 ס”מ.
    4. טעה גם בית המשפט בתל אביב בפס”ד בעת”מ 9327-12-11
    5. “… לא מצאתי כי החלטת המשיבים נגועה בפגם מינהלי המצריך התערבות בית משפט זה. לפיכך אני דוחה את העתירה” עמ’ 8 לפס”ד שורות 4-5 .  זו טעות  מכיוון שהתקן הוקם מלכתחילה בניגוד לחוק התקנים והמינהל התקין, ללא דיון, ללא פרוטוקולים, ללא בחינה פיזית ובדיקה מקצועית אובייקטיבית במעבדה מוסמכת, ללא שימוש בנציגים של האקדמיה וללא נציגים של הציבור, אלא ע”י חברי ועדה שמרביתם נגועים בניגוד עניינים.
    6. בסעיף 7.א. “… לא ניתן לומר שהחלטתו, המחילה את התקן האירופי על אצ”ז, חורגת ממתחם הסבירות…” עמ’ 4 שורות 25-26.  זו טעות מכיוון  שכיום ע”פ החלטת ממשלת ישראל המנהל חייב לקבל גם את התקינה האמריקאית. וחוסר הנוחות שעליה התבססה ההחלטה היא אפסית ביחס לרכב ציבורי כמו מונית שבה תייר אמריקאי או מורה הדרך גדולי גוף בעת שנכנסים הם ממש צריכים להתקפל.
    7. בסעיף 7.א. “… הדרישה לגובה פנימי שמבטיח נוחות הנוסעים ומונע מהם התכופפות יתירה, היא הגיונית ומנומקת.” עמ’ 4 שורות 26-28 . זו טעות מכיוון   שעניין זה כלל לא נבחן פיזית לא ע”י בית המשפט הנכבד ולא ע”י המנהל או כל אדם אחר בישראל, ולמרות שהנוחות לכאורה נפגעת במעט אבל אין זה עניין בטיחותי מחייב, ומכיוון שזה לא עניין בטיחותי יש לתת את הרשות לבחור. לא כל אחד רוצה לנסוע רק במחלקה ראשונה, רשאי אדם לבחור גם לנסוע במחלקה שנייה, ובענייננו כלל לא מדובר במחלקה שנייה אלא ברכב ייעודי המותאם באופן מיטבי וכלכלי להסעת עד 14 נוסעים. ומנהל אגף הרכב היה יכול גם להגביל את השורה האחרונה לילדים בלבד כמו שהוא עושה בכלי רכב רבים, ומכיוון שמדובר על תיירים עם ילדים.
    8. בסעיף 7.ב “…העותרים לא צירפו תקינה אמריקאית או אסמכתא אחרת. במחדל זה יש כדי לתמוך בטענות המשיב.” עמ’ 4 שורות 30-32 .  ולמרות שזו עובדה נכונה ומורה הדרך כשל, בזמנו, להציג את התקינה האמריקאית  הרי זו החלטה לא הוגנת ולא סבירה מצד בית המשפט לחשוב כי בארה”ב ניתן לייצר ולהשתמש ברכב שאינו עומד בתקינה האמריקאית. והמנהל והיועץ הוכיחו חוסר מקצועיות משווע או חוסר הגינות וחוסר תום לב כשהחרישו בעת שנתנו לבית המשפט להגיע למסקנה מוטעית מהיסוד וכפי שהתברר בדיעבד.  ופס”ד בעע”מ 6780/12 ניתן בעיקר בגין טעות זו.
    9. בסעיף 7.ג “… הבעיה נוגעת לכלי רכב מעטים תוצרת ארה”ב – 20 בלבד. לפיכך גם אם ארעה פגיעה כלשהי בקניינם של העותרים ודומיהם בשל התקינה האמורה, הרי שפגיעה זו מינימאלית ביחס לכלל ציבור מדריכי התיירות בעלי אצ”ז, ובכך היא עומדת בדרישת המידתיות…” עמ’ 5 שורות 2-5 . זו טעות מכיוון  שתפקידו וחובתו של בית המשפט המנהלי לגונן על המיעוט ועל החלטות שרירותיות הפוגעות במיעוט. והטיעון שהפגיעה היא מינימאלית ומידתית חוטאת לצדק ולאמת שכן לגבי המיעוט זו פגיעה מוחלטת בזכויות המוגנות שלהם. וזה תפקידו של בית המשפט להגן על המיעוט מפני שרירותו של השלטון, וכפי שעשה בית המשפט הנכבד בבג”ץ 7006/07.     
    10. בסעיף 7. ו. “הזכות לחופש העיסוק אין משמעה שניתן לממשה מבלי לעמוד בתנאים ודרישות שהחיים בחברה מתקדמת מצריכים. ” זו טעות מכיוון שהחברה האמריקאית הינה חברה מתקדמת לפחות כמו בישראל, בפועל בענייני רכב החברה האמריקאית מתקדמת בהרבה מישראל וזה טיעון לא סביר. כמו גם שאי אפשר לומר שמבנה גופם של הישראלים הינו גדול ממבנה גופם של האמריקאים, ההיפך הוא הנכון ובכל מקרה הרכב מיועד להסעת תיירים אמריקאים שרגילים לרכב מהבית.
    11. סעיף 9 “… ישבו בוועדה גורמים ומומחים רבים הבקיאים בתחום שבנדון …. מהנדס יהודה צברי – יועץ מקצועי למנהל ת”צ …” שורות עמ’ 6 שורות 23 + 27 .  זו טעות מכיוון  שלמרות שהיו גורמים מקצועיים בקיאים בתחום, ספק אם ייצרו רכב אחד בימי חייהם, וכל הגורמים היו נגועים בניגוד עניינים חמור שפסל אותם בענייננו ובוודאי באופן הלא תקין שנעשו ללא פרוטוקול ללא נציגי אקדמיה ללא נציגי ציבור וללא בחינה פיזית במכון מוסמך וכנדרש, אלא השתמשו בסמכותם באופן שרירותי.
  12. הטענה הנוספת של המנהל כי יש חשש להשלכות רוחב ביחס לייבוא אוטובוסים בסיווג 3M היא טענה בלתי סבירה שאין לה כל ביסוס במציאות. למנהל יש שליטה מלאה על כל רכב המיובא לישראל, והרעיון כי אישור שניתן לרכב המסיע 14 נוסעים יכול לשמש עילה למאן דהו לגבי רכב שמיועד להסעת עד 60 נוסעים הוא לא סביר באופן קיצוני ומנותק מהמציאות ומוכיח את חוסר הסבירות הקיצוני בהחלטתו של המנהל. באוטובוס  עד 60 נוסעים אין אפשרות ללכת בגובה מעבר של פחות מ 190 ס”מ  כל אדם מבין זאת . העובדה כי מנהל אגף הרכב מבסס את החלטתו על טיעון מופרך שכזה מעידה על הנתק שלה מהמציאות ולכן טעה בית משפט קמא כשהסכים “לקנות” טיעון כה מופרך וע”פ ההיגיון, המינהל התקין וערכי המדינה על בית המשפט לפסול אותה על הסף.
  13. החירות שלוקח לעצמו המנהל להשתמש בסמכותו באופן שרירותי כדי לשנות תקינה אמריקאית, והקושי לטפל בשרירות זו שמכה כל חלקה טובה בישראל וגורמת לפגיעה בחיים בישראל וליוקר המחייה, באה לידי ביטוי נוקב בהמלצה 13 של פרופ’ זליכה בדוח הוועדה הציבורית לענף הרכב שאימץ שר התחבורה –  ” שרי הממשלה לא יהיו מוסמכים להגביל את אפשרויות הייבוא העולות מהתקינה האירופית והאמריקאית ולא יוכלו לאמץ תקנות ישראליות המגבילות או מוסיפות תנאים על האמור בתקינה האירופית והאמריקאית ללא אישור מליאת הממשלה ” המלצה הזועקת כנגד עזות המצח והשרירות הבלתי נסבלים של המנהל ופקידים במשרד התחבורה שמבטלים את התקינה האמריקאית, המבוססת על שנות מחקר, בהבל פה באמצעות ועדות ויועצים נגועים בניגודי אינטרסים וללא אתיקה מקצועית מינימאלית נדרשת.
  14. מצ”ב תמונה של  ואן  – ששימש כאוטובוס ציבורי זעיר לסיור עבור מורה הדרך במשך 5 שנים. האנשים  –    מורה הדרך שגובהו 183 ס”מ מצד שמאל ועוד 10 תיירים שחלקם גבוהים ממנו,                       וכולם עושים רושם כי נהנים מהטיול ועניין גובה המעבר כלל לא הפריע ולא עלה. 
  15. סיכום .
    1. זה בלתי סביר בצורה קיצונית שבעת שבארה”ב פועלים כמיליון ואנים שהסיעו בעשור האחרון כמיליארד נוסעים ע”פ התקינה האמריקאית המחמירה בבטיחות ובנוחות יהין מאן דהו בישראל לקבוע כי בישראל הינם לא נוחים ולא בטיחותיים מבחינה פסיבית להסעת תיירים אמריקאים הרגילים מהבית לנסיעה בואנים בגודלם המקורי.
    2. טעה בית משפט קמא כשהסכים להחלטת המנהל למרות שחרג מסמכותו ופעל בניגוד למינהל התקין, חוק התקנים, וערכי מדינת מעולם כשפסל את הואן מבחינה בטיחותית – פסיבית, למרות המציאות הנ”ל, מבלי שטרח לעשות את המינימום הנדרש ולהשקיע 5 דקות כדי לבחון את הרכב באופן פיזי בעצמו או ע”י היועץ והמהנדסים שלו, ומבלי שהשתמש בשירותיו של מכון בדיקת רכב אובייקטיבי וכנדרש ו מבלי שהוכיח כי נגרם נזק ומבלי שנמסרה אפילו תלונה אחת בעניין. וזאת תוך שימוש ביועץ הנגוע בניגוד עניינים, המשמש לו כחותמת גומי, ולכאורה אינו מהנדס רכב, ומרשה לעצמו לפסול את התקינה האמריקאית  FMVSS.
    3. טעו בית משפט קמא, מנהל אגף הרכב והיועץ כשהתעלמו מפס”ד בעע”מ 6780/12 כי מדובר ברכב המיועד להסעת עד 14 נוסעים ולא ברכב של עד  19 או 22 נוסעים.
    4. זה בלתי סביר בצורה קיצונית לטעון שיש חשש להשלכות רוחב מהחלטה לגבי רכב עד 14 נוסעים לגבי רכב של עד 60 נוסעים. זה פשוט מופרך הזוי ומנוגד למציאות אף אחד לא יכול לקבל כזאת קביעה בלתי מבוססת! מי יכול ללכת לשורה האחרונה באוטובוס כשהוא מכופף? זהו טיעון שאין לו כל יסוד ונועד רק לטייח את עיניו של בית המשפט.
  16. הסעד המבוקש מבית משפט נכבד זה, לאור האמור לעיל, לאור מסע התלאות שעבר מורה הדרך המנסה בסה”כ להתפרנס בכבוד מעבודתו כמורה דרך המסיע תיירים בואן וכפי שנהג במשך עשרים שנה, מבקש מורה הדרך מבית המשפט הנכבד להורות למשיב להתיר לו להשתמש בואן לנוסעים מקורי תוצר ארה”ב עד 14 נוסעים בהסעות סיור ע”פ הצו וכפי שעושים כמיליון כלי רכב כאלה בארה”ב כל יום.
  17. לחילופין אם בית המשפט הנכבד לא ימצא לנכון להורות למשיב לאפשר למורה הדרך להשתמש בואן כנ”ל, להורות למנהל אגף הרכב לבחון את החלטתו מחדש וע”פ פס”ד בעע”מ  6780/12, דהיינו, לגבי רכב של עד 14 נוסעים ותוך שהוא מתבסס על יועץ מקצועי  מוסמך ואובייקטיבי שאינו נגוע בניגוד עניינים ועל בחינה במכון רכב לא מוטה מתחום האקדמיה כמו שיש בטכניון, מכון התקנים ובאוניברסיטאות אחרות בישראל.

                    ולראיה באתי על החתום                                                                                                              מרדכי ברנס, המערער